קנס של 7,500 ש"ח לחב' "תות וירק בע"מ" בגין עבירות של אי פינוי ושריפת יריעות פלסטיק

במסגרת ת.פ. 3299/05 בית משפט השלום נתניה הורשעו הנאשמים בעבירה שעניינה אי פינוי יריעות פלסטיק  - עבירה על תקנות 2 ו-5 לתקנות בריאות העם (מניעת מפגעים) (פינוי יריעות פלסטיק), התשנ"ז - 1993 ונאשמים 3 ו- 4 הורשעו גם בעבירה זו יחד עם סעיפים 71א ו- 71ד לפקודת בריאות העם 1940.
כמו כן הורשעו הנאשמים בעבירה שעניינה שריפת יריעות פלסטיק שלא כדין - עבירה על תקנות 3 ו- 5 לתקנות בריאות העם (מניעת מפגעים) (פינוי יריעות פלסטיק), התשנ"ז - 1993 ונאשמים 3 ו- 4  הורשעו בעבירה זו יחד עם סעיפים 71א ו- 71ד לפקודת בריאות העם 1940.
בנוסף,  הורשעו הנאשמים בעבירה של גרימת זיהום אויר בלתי סביר - עבירה על תקנות 2 ו-5 לתקנות למניעת מפגעים (זיהום אויר מחצרים), התשכ"ב - 1962 ביחד עם סעיפים 11 ו- 14 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א - 1961  ונאשמים 3 ו- 4  הורשעו בעבירה זו יחד עם סעיף 11ג לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א - 1961 , וכן הורשעו בעבירה של לכלוך רשות הרבים בנסיבות מחמירות - עבירה על סעיף 2 ו- 13 (א)(1)+(ב)(1) +(ג)(2) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984 ולגבי נאשמים 3 ו- 4 הורשעו בעבירה זו יחד עם סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה הדברים הבאים:

"הנאשמים הורשעו בעבירות חמורות כמפורט בהכרעת הדין. העונש המקסימלי על כל עבירה של תקנות בריאות העם (מניעת מפגעים) (פינוי יריעות פלסטיק) 1963 הוא מאסר של 6 חודשים או קנס בסך 12,900 ש"ח. כאמור בסעיף 61 א' (1) לחוק העונשין. לגבי נושא משרה שהם נאשמים 2 ו- 3, להם יש עונש נפרד על פי סעיף 71 ד' לפקודת בריאות העם הוא קנס בסך 202,000 ש"ח וזאת על פי סעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין. במקרה הנדון, מדובר לפחות בשתי עבירות על תקנות אלו. גם השארת יריעות פלסטיק בשטח בניגוד להוראות תקנה 2 וגם שריפת יריעות פלסטיק בניגוד להוראת תקנה 3.

העונש המקסימלי על כל עבירה על תקנות למניעת מפגעים (זיהום אוויר מחצרים) תשכ"ב - 1962 הוא זה הקבוע בסעיף 11 לחוק מניעת מפגעים, מאסר 6 חודשים או קנס בסך  202,000 ש"ח כאמור בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין. אם העבירה נעברה על ידי תאגיד כמו במקרה זה, מדובר בקנס של 404,000 ש"ח. מפנה לפסק דין בימ"ש נצרת בת.פ. 3545/00 מדינת ישראל נ' טאהא רפיק  מיום 6.12.01 שם הוטל על הנאשם בגין שריפת ניילונים עבירה אחת, קנס בסך של 50,000 ש"ח כאשר הקנס המקסימלי בזמנו היה 150,000 ש"ח. היום כשהקנס הוא כ- 25% יותר 202,000 ש"ח  מדובר  בקנס של בערך 62,000 ש"ח. פסק הדין מוגש ומסומן A/  וזה רק כאשר מדובר בשריפה ובענייננו כאמור הורשעו הנאשמים בעבירות נוספות כאמור בהכרעת הדין. העונש המקסימאלי בגין עברה של לכלוך רשות הרבים בנסיבות מחמירות על פי סע' 13 ה(ג) לחוק שמירת הניקיון הוא מאסר שנתיים או כפל הקנס הקבוע בסע' 61 (א) (4) לחוק העונשין, דהיינו 404,000 ש"ח, ואם העברה נעברה ע"י התאגיד, 4 פעמים הקנס, דהיינו 808,000 ש"ח.

ראוי להדגיש כי עבירות על איכות הסביבה הן בעיקרן עברות כלכליות, אני מפנה לפס"ד של ביהמ"ש שלום בתיק פלילי 3876/00 מ"י נ' א. קסיר שם נאמר כי הקנס צריך להיות כזה שיגרום לנאשמים אלו ולכל העוסקים בתחום להפנים את העלות הכלכלית של השמירה על איכות הסביבה בפעילותם הכלכלית.

אני רוצה גם להדגיש כי על פסק דין זה היה ערעור, ולמעט זיכוי אחד הנאשמים - נדחה הערעור.

בע"פ (מחוזי -חיפה) 2633/02  ו- 2809/02 מ"י נ' חתם עראף חזר ביהמ"ש על אותו הרעיון.

אני מדגישה כי על העונש על פי הפסיקה לשלול את הכדאיות הכלכלית של ביצוע העסקה ושל החזרה עליה. בת"פ 1928/04 מ"י נ' אלומות חולון הורשעו הנאשמים ביניהם שני נושאי משרה בעבירה על התקנות למניעת מפגעים , ואני מגישה את פסק הדין- מוגש ומסומן B , כמפורט בפס"ד והוטלו עליהם העונשים הבאים, על נאשמת 1 קנס בסך 100,000 ש"ח והתחייבות על סך 200,000 ש"ח ל-3 שנים, ועל כל אחד מהנאשמים 2 ו-3 קנס בסך 20,000 ש"ח והתחייבות על סך 50,000 ש"ח ל-3 שנים.

אני מגישה גם את פס"ד קסיר שהזכרתי - מוגש ומסומן C, במסגרתו גם את פס"ד של ביהמ"ש שלום וגם את פס"ד של המחוזי.

לאור כל האמור, אני מבקשת שבית המשפט יחמיר בעונשם של הנאשמים בהתאם לפסיקה כיום".

הנאשמים עתרו להקלה בעונשם ונאשם 3 ציין הדברים הבאים:

"אני חקלאי 30 שנה, בחיים שלא אפילו לא שרפתי שקית נייליון. היום אני כבר לא חקלאי כי החברה תות וירק שהיא נאשמת 1 פשטה את הרגל, וגם אני פשטתי את הרגל. בשריפה הזו, אני קורבן בה, נגרם נזק לכל הנאשמים בתיק זה, ולי עצמי נגרם נזק, ולחברה שעבדתי בה. החברה נסגרה מזמן, היום אני עובד כשכיר בתחום אחר, עובד חשמלאי, אני כבר לא חשמלאי. אני נמצא בפש"ר, אני משלם 750 ש"ח לחודש, ולכן אני מבקש התחשבות כי היו כבר מספיק נזקים".

נאשם 4 הוסיף וציין כדלקמן:

"אני מצטרף לדברי נאשם 3 ומבקש להוסיף כי כיום אני גם עובד שכיר, אני עובד במושב אליפלט ליד ראש פינה בחנות לחומרי בניין. אני גם חייב מוגבל באמצעים, אני משלם סך של 500 ש"ח לחודש לצורך תשלום חובותיי במסגרת הליכי הוצל"פ, ולכן אני מבקש התחשבות מרבית שכן נגרמו כבר נזקים רבים".

העבירות שעבר כל אחד מהנאשמים הינן עבירות חמורות שיש בהן משום פגיעה באיכות הסביבה וסיכון לבריאות הציבור.

נפסק לא אחת שעבירות הפוגעות באיכות הסביבה הן בעיקרן עבירות כלכליות. השמירה על איכות הסביבה כרוכה לעיתים בהוצאה כלכלית ניכרת ומשכך על הקנס להיות כזה שיגרום לאלו המעדיפים את האינטרסים הפרטיים שלהם גם אם הדבר פוגע באיכות הסביבה על פני האינטרס הציבורי להפנים את העלות הכלכלית של השמירה על איכות הסביבה לפעילותם הכלכלית.

על מנת להלחם בתופעה זו של פגיעה באיכות הסביבה יש להטיל עונשים מרתיעים על מנת לעקור תופעה זו משורש.